אם חשבתם לעצור בחצור, תחשבו שנית.. המלצה שלי על תעצרו.. ספר בקניון אמנם יש, אבל זה פשוט סיוט בכל פעם אתה מבקש ממשהו משהו, למשל: "אני רוצה לגזור את השער.. ליישר." והוא מבחינתו כמובן מעניין אותו הכסף, טיפול קראטין הוא ממליץ והשער שמדובר עליו מחובר לגוף שלי, הוא שלי, "יש לך הידלדלות רצינית " הוא מוסר.." תודה" באמת תודה, תודה ולא תודה בכלל.. אז רב הבנות או אנשים יגידו שאדם שמגיע מן הרחוב, ככה לא מוכר, בצפון הופך להיות טרף קל.. ואני טרף קל ידוע לעצמי ולסביבה יחד באותו זמן, אז לי נמאס.
הוא בא לקראתי, במקום 750 אני אעשה לך את זה ב- 500" כמו ערס טיפוסי.. וואלה עושה לך טובה.. באימש'לך.."
תעשה לי טובה ותשתוק, זה מה שאני רוצה.. טובה ענקית.. מודה.
אז יש לי בית, בהשכרה, עם שכירות לשנה, כן כן, ואני ברחוב, מטייל.. למה.. כי נחש ביקר אצלי בבית, כן בסדר, הוא לא ארסי.. הוא ידידותי, למגדלי נחשים, אותי הוא מגעיל, מבחיל, מחלחל.. לא אוהב לא מתקרב לא רוצה.. תודה גם על זה.
ואז מגיעה הכיף הגדול.. ארוחת בוקר, שי ביצי עיין הפוכות, עם לחם יבש מאתמול שחומם בטוסטר, בלי עריכת שולחן, כי למה לערוך.. אוהבים אירופה, איזה כיף באירופה, הכל מתורבת, הכל נעים ונחמד, השירות אדיב, אבל כאן, הכי כיף זה לריב, להתווכח, לצעוק, בחיי הקרחתי בשנה את כל מה שצמח בחודשיים ועוד..
נמאס לי, אני לא אוהב את הצפון, אוהב את הירוק כן, הטבע מדהים, אבל האנשים אלוהים תהרוג אותי, האנשים פשוט מגעילים.
והכיעור שהופיע על פני הוא הכיעור שלהם, כי עד שהגעתי לכאן, אהבתי כל מה שיש בי, וידעתי גם מה פחות, אבל כאן, הכל מהכול והכל.
אין ספק שנעים לשבת בחוץ וגם נחמד, מבחינת שיקול הדעת השיווקי, יש פוטנציאל אדיר, המקום חשוף לכל, אנשים יכולים לראות אחרים אוכלים, שזה טוב, כי טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, ורב האנשים קונים ברגליים באמצעות העיניים.
אז הדילמה היא כזו, העוזרת שלי כבר דואגת לגבי העיזבון שלי, למכירה, פרשתי מהעולם, והחלטתי לפנות הכל. אין לי צורך בכלום.. כסף לקנות בינתיים יש, ואני רוצה להתקדם. דירה יש ואין יחד באותו הזמן, בחצור אני בטוח לא אעצור שוב. זאת הייתה טעות.
קארטין עניתי לא תודה, כיסוי לקרחת גם לא בא לי לפזר אבקה, מעדיף שיער שצומח, מעדיף ורוצה להיות בשמחה. וזו משימה כמעט בלתי אפשרית שכל שסביבך פשוט כמו עיט או צבוע מחפשים לטרוף את גופך.
אם אתם חושבים לעצור בחצור, תמשיכו צפונה, אני לא המשכתי , אני עשיתי סיבוב פרסה וחוזר חזרה למרכז ומשם ממשיך דרומה עד לים של אילת. אם יזמינו אותי לירדן או מצרים אני הולך.
ירדן עדיפה עליי יש שם מלך.
הוא בא לקראתי, במקום 750 אני אעשה לך את זה ב- 500" כמו ערס טיפוסי.. וואלה עושה לך טובה.. באימש'לך.."
תעשה לי טובה ותשתוק, זה מה שאני רוצה.. טובה ענקית.. מודה.
אז יש לי בית, בהשכרה, עם שכירות לשנה, כן כן, ואני ברחוב, מטייל.. למה.. כי נחש ביקר אצלי בבית, כן בסדר, הוא לא ארסי.. הוא ידידותי, למגדלי נחשים, אותי הוא מגעיל, מבחיל, מחלחל.. לא אוהב לא מתקרב לא רוצה.. תודה גם על זה.
ואז מגיעה הכיף הגדול.. ארוחת בוקר, שי ביצי עיין הפוכות, עם לחם יבש מאתמול שחומם בטוסטר, בלי עריכת שולחן, כי למה לערוך.. אוהבים אירופה, איזה כיף באירופה, הכל מתורבת, הכל נעים ונחמד, השירות אדיב, אבל כאן, הכי כיף זה לריב, להתווכח, לצעוק, בחיי הקרחתי בשנה את כל מה שצמח בחודשיים ועוד..
נמאס לי, אני לא אוהב את הצפון, אוהב את הירוק כן, הטבע מדהים, אבל האנשים אלוהים תהרוג אותי, האנשים פשוט מגעילים.
והכיעור שהופיע על פני הוא הכיעור שלהם, כי עד שהגעתי לכאן, אהבתי כל מה שיש בי, וידעתי גם מה פחות, אבל כאן, הכל מהכול והכל.
אין ספק שנעים לשבת בחוץ וגם נחמד, מבחינת שיקול הדעת השיווקי, יש פוטנציאל אדיר, המקום חשוף לכל, אנשים יכולים לראות אחרים אוכלים, שזה טוב, כי טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים, ורב האנשים קונים ברגליים באמצעות העיניים.
אז הדילמה היא כזו, העוזרת שלי כבר דואגת לגבי העיזבון שלי, למכירה, פרשתי מהעולם, והחלטתי לפנות הכל. אין לי צורך בכלום.. כסף לקנות בינתיים יש, ואני רוצה להתקדם. דירה יש ואין יחד באותו הזמן, בחצור אני בטוח לא אעצור שוב. זאת הייתה טעות.
קארטין עניתי לא תודה, כיסוי לקרחת גם לא בא לי לפזר אבקה, מעדיף שיער שצומח, מעדיף ורוצה להיות בשמחה. וזו משימה כמעט בלתי אפשרית שכל שסביבך פשוט כמו עיט או צבוע מחפשים לטרוף את גופך.
אם אתם חושבים לעצור בחצור, תמשיכו צפונה, אני לא המשכתי , אני עשיתי סיבוב פרסה וחוזר חזרה למרכז ומשם ממשיך דרומה עד לים של אילת. אם יזמינו אותי לירדן או מצרים אני הולך.
ירדן עדיפה עליי יש שם מלך.
